פסק-דין בתיק ת"ק 46833-02-11

עניינה של תביעה זו הינה בטענתו של התובע כי הנתבע  הפר חוזה להקמת בריכת דגים.

בכתב תביעתו, טען התובע כי פנה לנתבע לביצוע בניית בריכת דגים במקום כזו שכבר הייתה  קיימת. התובע טען כי הנתבע חתם על חוזה בסכום של 20,000 ש"ח לפיו בתמורה לסכום זה, יבנה בריכה שכל הרואה אותה, ישתומם ויתפעל. עוד טען התובע, כי הנתבע לשם ביצוע העבודה, הביא שני עובדים אשר במשך יום שלם, הוציאו את החול והאדמה וכן עקרו שני עצי דקל קטנים. בנוסף, הביא הנתבע שני אנשים מחברת איטום אשר ביצעו איטום מ P.V.C. לאחר ימים מספר, הגיע הנתבע והביא עימו פילטר לבריכה יחד עם שלושה צינורות פלסטיק ומילא את הבריכה במים. לאחר שלושה ימים נוספים, הביא הנתבע חמישי דגי זהב קטנים, אשר לטענת התובע שווים 5 ש"ח האחד, עוד טען הנתבע כי הבריכה אינה ישרה ולא מפולסת.

התובע הוסיף וציין כי הנתבע טען שסיים את העבודה ודרש את שאר התשלום (10,000 ש"ח)  והוסיף כי ידאג לספק לתובע קבלה ואחריות לאיטום ולפילטר, הוא עצמו ציין  בפני הנתבע כי עליו לסיים את עבודת הגימור של  ה- PVC.

התובע פנה מספר פעמים לנתבע וזה טען בפניו כי זו העבודה שעליה שילם לו התובע. בשל כך, פנה התובע לאדם מקצועי אחר,  ושילם לו סכום של 3,000 ש"ח על מנת שישלים את העבודה וכן 2,600 ש"ח לאדם נוסף שהרכיב את הפילטר והמשאבה שהנתבע הביא.

זאת ועוד טען התובע, העבודה שעשה הנתבע בבריכה, מכוערת ואינה שלמה, בשל שהשאיר צינורות מים גלויים והניח אבנים על מנת להסתירם.

בביהמ"ש טען התובע כי  נפגע מאוד מהאופן בו עבד הנתבע, עוד טען כי הנתבע "עשה ממנו צחוק". יתר על כן, טען התובע בביהמ"ש כי כשפנה לנתבע על מנת לקבל קבלות ואחריות, האחרון טען בפניו כי לשם כך עליו לשלם סכום כסף נוסף.

הנתבע פרט בכתב הגנתו את העבודות עליהן נחתם החוזה, בינו לבין התובע. כאמור, טען הנתבע כי עפ"י החלטתו של התובע, כי באחריותו של התובע לסיים את עבודות גימור הבריכה ואספקת החשמל. זאת ועוד טען הנתבע כי לא נערכה הזמנה כתובה בכתב, אלא חוזה שבע"פ וכי כל מה שהובטח לתובע, נעשה.  הנתבע הוסיף וטען כי התובע היה מודע לכך שהבריכה לא תהיה מפולסת ואף הציע לסיים את העבודה בעצמו. לעניין הדגים, טען הנתבע בכתב הגנתו כי אלה לא היו כלולים כלל בהסכם וכי התובע קיבל אותם במתנה על מנת להאיץ את המערכת הביולוגית של הפילטר והמים.

עוד טען הנתבע כי הבריכה אמנם אינה ישרה ואינה מפולסת אך כך היא אמורה להיות, בשל הצורך בגלישת הלכלוך אל משאבת המים. הנתבע השאיר בכוונה תחילה את שולי יריעות ה PVC ולא חתך אותם וטען כי כך הדבר נעשה במאות בריכות נוי שבונה וכי הדבר לא נראה בעת בניית החיפוי.

הנתבע הוסיף כי קיבל את כל הכסף בגמר העבודה והוציא חשבונית שמספרה 000217 בתאריך 10.12.10 בסכום של 23,200 ש"ח כולל מע"מ וכי התובע יקבל אחריות לשנה על מערכת ה UV ותאורת המים. כמו כן ציין הנתבע, כי התובע שילם לו עבור העבודה סכום בגובה 20,000 ולא שילם מע"מ בסכום של 3,200 ש"ח שהוא עצמו, שילם למע"מ.

הנתבע  טען כי אכן התובע שלח שלושה פקסים ובפעמיים הראשונות, הגיע הנתבע למקום.

לעניין החשמל, טען הנתבע כי סוכם בתחילת העבודה כי הדבר יעשה ע"י עובדיו של התובע- עפ"י דרישתו. באזור הבריכה היה נחל שבוטל ובמקומו הונחו הצינורות מהפילטר אל משאבת המים ועליהם הונחו אבנים מיוחדות להסתרת הצנרת- עפ"י הסכמתו של התובע.  הנתבע, באותו עניין הוסיף כי אכן היה חוסר במספר אבנים, אך הדבר תוקן לאחר שקיבל פקס מהתובע. לעניין הצינורות שבתוך בריכת הדגים, הנתבע טען כי עליהם להיות גלויים.

הנתבע התייחס לטענתו של התובע לעניין בריחת המים מהבריכה וציין כי ביממה מתאדים בין 1-2 ס"מ מים בממוצע שנתי, ולכן הדבר נראה כאילו המים נעלמים.

הנתבע בסיום כתב הגנתו ביקש לקבל את דמי המע"מ ששילם בסך של 3,200 ש"ח .

בביהמ"ש חזרו הצדדים על האמור כתבי טענותיהם.

התובע צרף לכתב תביעתו את הפניות החוזרות והנשנות שלו אל הנתבע על מנת שישלים את העבודות להן התחייב וכן את הקרבלות שקיבל מאנשי המקצוע הנוספים ואתם הזעיק לצורך השלמת העבודות.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ובנלווים להם מצאתי כי יש לקבל את התביעה.

אף הנתבע אישר בכתב ההגנה שלו כי במסגרת ההסכם בינו לבין התובע סוכם כי ייעשה איטום לבריכה, לרבות גימור בחיפוי וכן הספקה והרכבה שלפילטר משאבת מים ומערכת תאורת מים כפולה.

והנה אף לאחר שהנתבע סיים לטענתו את כל העבודות ונזקק התבוע לביצוע עבודת נוספות שעניינן סיום עבודות התשתית  וצנרת, ושילם עבורן 2600 ש"ח, כך על פי קבלה שהציגוכן נזקק לסיום עבדות האיטום והגימור בסף של 3000 ש"ח על פי קבלה ומסמכים שהציג.

 ומכאן שהעבודות לא נסתיימו על ידי הנתבע ו/או לא נסתיימו כנדרש וכראוי.